<h1>ספר החינוך מצוה רס"א</h1>
<h2>דף נב.</h2>
להיות בית דין שורפין באש, כלומר שנצטוו הבית דין לעשות משפט בשריפה במקצת עבירות, ואחת מהן היא הבא על אשה ואמה, שנאמר [ויקרא כ'] ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן וגומר. וכבר כתבתי למעלה בסדר אחרי מות במצות לא תעשה יח באי זה ענין יתחייב אשר יקח אשה ובתה, ושאין בכלל החיוב אלא אחת והיא האחרונה. ומה שכתוב ואתהן, פירוש אחת מהן, שכן הפירוש במסכת סנהדרין [ע"ו ע"ב], ואמרו שם שכן במקום פלוני קורין לאחת הן, וכולי, כמו שכתבתי שם. משרשי אסור העריות כתבתי למעלה באחרי מות מה שידעתי ושמעתי בענין. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה מצות הנשרפין שהיו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו, ונותנין סודר קשה בתוך סודר רך, וכורך על צוארו ושני עדיו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שהוא פותח את פיו ומתיכין את הבדיל והעופרת וכיוצא בהן וזורק לתוך פיו והיא יורדת ושורפת את בני מעיו. ויתר פרטיה בפרק שביעי מסנהדרין. ונוהגת מצוה זו בזכרים כי להם המשפט, ובארץ ישראל בלבד כי היא מקום המשפט. ובית דין שעברו עליה ולא דנו החייב כדינו בטלו עשה ועונשם גדול כי במשפט יתיישב העולם. וכבר כתבתי למעלה בסדר משפטים מצות עשה זו כי הרמב"ן זכרונו לברכה לא ימנה בחשבון המצוות בספר שלו ארבע מיתות בית דין, ושם הבאתי קצת הטעם שכתב הוא בענין.
